כולם רוצים את הנדנדה. טל לומדת לחכות.
נִפָּגֵשׁ בַּסִּפְרוֹן הַבָּא!

עַכְשָׁו תּוֹרְכֶם!
• בּוֹאוּ נִסְפֹּר יַחַד עַד עֶשֶׂר, בְּלִי לְפַסְפֵּס אַף מִסְפָּר.
• מָחָר, כְּשֶׁצָּרִיךְ לְחַכּוֹת, אוֹמְרִים: הַתּוֹר שֶׁלִּי יָבוֹא.
פינת ההורה
כשכולם רוצים את אותו הדבר, מחכים בתור. אפשר לחכות בסבלנות, ואפילו לעשות את ההמתנה למשחק.
שלוש שאלות לשיחה
- מה טל עשתה כשהיא רצתה את הנדנדה, ולמה זה לא עבד?
- מה עזר לטל לחכות?
- מתי אתם צריכים לחכות בתור, ומה אפשר לעשות בזמן הזה?
רעיון לבית
משחק תור בבית: קובעים משחק אחד, למשל כדור רך, ובכל תור סופרים יחד עד עשר. כשמגיע התור של הילד אומרים בקול "התור שלי הגיע!". בסוף מתחלפים.
משפט לשבוע: התור שלי יבוא.


מָה לָמַדְנוּ?
אֶפְשָׁר לְחַכּוֹת, וְהַתּוֹר שֶׁלִּי יָבוֹא.
טַל סוֹפֶרֶת בְּקוֹל עַד עֶשֶׂר, וְהַפַּעַם אַף מִסְפָּר לֹא בּוֹרֵחַ לָהּ. אַחַר כָּךְ הִיא יוֹרֶדֶת, וּמְחַכָּה שׁוּב בַּתּוֹר, מְחַיֶּכֶת.
★אֶחָד, שְׁתַּיִם, שְׁלוֹשָׁה...
הַנַּדְנֵדָה נֶעֱצֶרֶת. אֵלִי יוֹרֵד וּמְחַיֵּךְ: „טַל, עַכְשָׁו אַתְּ!“ טַל יוֹשֶׁבֶת, אוֹחֶזֶת בַּחֲבָלִים חָזָק, וּמִתְנַדְנֶדֶת.
★הַתּוֹר שֶׁלִּי הִגִּיעַ!
נוֹי מִתְנַדְנֶדֶת עֶשֶׂר פְּעָמִים, וְאַחֲרֶיהָ אֵלִי. טַל סוֹפֶרֶת עִם כֻּלָּם, וְהַפַּעַם הִיא לֹא מִתְבַּלְבֶּלֶת. עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט...
★עוֹד מְעַט... עוֹד מְעַט.
גִּיל מִתְנַדְנֵד וְכֻלָּם סוֹפְרִים: אֶחָד, שְׁתַּיִם... עֶשֶׂר! הַנַּדְנֵדָה נֶעֱצֶרֶת, וְגִיל קוֹרֵא: „נוֹי, הַתּוֹר שֶׁלָּךְ!“
★הַתּוֹר שֶׁלִּי יָבוֹא.
טַל חוֹזֶרֶת לְסוֹף הַתּוֹר, אַחֲרֵי אֵלִי. הִיא כְּבָר לֹא מְקַפֶּצֶת. „עֶשֶׂר נִדְנוּדִים לְכָל אֶחָד,“ הִיא מַצִּיעָה.
★בּוֹאוּ נִסְפֹּר!
טַל מִתְיַשֶּׁבֶת עַל הַדֶּשֶׁא. שׁוּשׁ הַצָּבָה עוֹבֶרֶת לְיָדָהּ, לְאַט־לְאַט, בַּדֶּרֶךְ אֶל פֶּרַח. שׁוּשׁ לֹא מְמַהֶרֶת, וְהִיא מַגִּיעָה. טַל נוֹשֶׁמֶת עָמֹק וְלוֹחֶשֶׁת:
★הַתּוֹר שֶׁלִּי יָבוֹא.
טַל מַתְחִילָה לִסְפֹּר כַּמָּה פְּעָמִים גִּיל מִתְנַדְנֵד. אֶחָד, שְׁתַּיִם, שְׁלוֹשָׁה... וְאָז הִיא שׁוֹכַחַת, וְצָרִיךְ לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ.
★אֶחָד, שְׁתַּיִם... שֶׁבַע?
טַל מְחַכָּה, אֲבָל לֹא מַצְלִיחָה. הִיא מְקַפֶּצֶת, מִתְמַתַּחַת, וְשׁוֹאֶלֶת אֶת גִּיל שׁוּב וָשׁוּב. „עוֹד מְעַט!“ עוֹנֶה גִּיל וּמִתְנַדְנֵד.
★כְּבָר? כְּבָר? כְּבָר?
נוֹי מִתְכַּדֶּרֶת קְצָת. טַל רוֹאָה, וְהָאֹזֶן הַמְקֻפֶּלֶת שֶׁלָּהּ יוֹרֶדֶת עוֹד יוֹתֵר. לְאַט, הִיא חוֹזֶרֶת לְסוֹף הַתּוֹר, וְאֵלִי אוֹמֵר:
★הַתּוֹר שֶׁלִּי יָבוֹא.
טַל לֹא רוֹצָה לְחַכּוֹת. הִיא קוֹפֶצֶת לִפְנֵי נוֹי וְאֵלִי, וְעוֹמֶדֶת רִאשׁוֹנָה בַּתּוֹר, מִתְמַתַּחַת עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת.
★אֲנִי רִאשׁוֹנָה!
אֲבָל גִּיל כְּבָר מִתְנַדְנֵד וְצוֹחֵק. נוֹי וְאֵלִי עוֹמְדִים בַּצַּד, רְחוֹקִים מֵהַנַּדְנֵדָה, וּמְחַכִּים בַּתּוֹר. נוֹי מְחַיֶּכֶת:
★הַתּוֹר שֶׁלִּי יָבוֹא.
בַּחֲצַר הַגַּן יֵשׁ נַדְנֵדָה אַחַת. הַבֹּקֶר טַל מַגִּיעָה בְּרִיצָה, הָאָזְנַיִם שֶׁלָּהּ מִתְנוֹפְפוֹת, וְהִיא רוֹצָה רַק דָּבָר אֶחָד.
★אֲנִי רוֹצָה נַדְנֵדָה!

לִפְנֵי שֶׁקּוֹרְאִים
קוֹרְאִים יַחַד אֶת הַמִּלִּים הַחֲדָשׁוֹת:
הַתּוֹר שֶׁלִּי
טַל