המגדל של גיל נופל, והכעס גדל בבטן כמו בלון. גיל לומד לנשום, והוא וחבריו בונים מגדל חדש.
נִפָּגֵשׁ בַּסִּפְרוֹן הַבָּא!

עַכְשָׁו תּוֹרְכֶם!
• בּוֹאוּ נִנְשֹׁם עָמֹק יַחַד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, כְּמוֹ גִּיל.
• מָחָר, כְּשֶׁמַּרְגִּישִׁים חֹם בַּבֶּטֶן, אוֹמְרִים: נוֹשְׁמִים עָמֹק, לְאַט.
פינת ההורה
מותר לכעוס. כשהכעס גדל, אפשר לעצור, לנשום לאט, ואז לחזור לחבר.
שלוש שאלות לשיחה
- מה קרה למגדל של גיל, ואיפה בגוף הוא הרגיש כעס?
- מה גיל עשה כדי שהכעס יקטן?
- מה אתם עושים כשהמגדל שלכם נופל?
רעיון לבית
משחק נשימת בטן: שוכבים על הגב ושמים דובי רך גדול על הבטן. נושמים פנימה והדובי עולה, נושפים והוא יורד. בכל פעם שמישהו כועס בבית, אומרים יחד: נושמים עמוק, לאט.
משפט לשבוע: נושמים עמוק, לאט.


מָה לָמַדְנוּ?
מֻתָּר לִכְעֹס, וּנְשִׁימָה עֲמֻקָּה עוֹזֶרֶת לַכַּעַס לִקְטֹן.
הַמִּגְדָּל עוֹמֵד גָּבוֹהַּ. הַקֻּבִּיָּה הָאַחֲרוֹנָה מִתְנַדְנֶדֶת, וְגִיל מַרְגִּישׁ חֹם קָטָן בַּבֶּטֶן. הוּא נוֹשֵׁם, וְהַחֹם הוֹלֵךְ.
★נוֹשֵׁם עָמֹק, וּמְחַיֵּךְ.
הֵם בּוֹנִים מֵחָדָשׁ, עַכְשָׁו עִם בָּסִיס רָחָב. טַל וְנוֹי מְבִיאוֹת קֻבִּיּוֹת, וְשׁוּשׁ מִסְתַּכֶּלֶת. כָּל קֻבִּיָּה בָּאָה בַּתּוֹר שֶׁלָּהּ.
★בָּסִיס רָחָב, מִגְדָּל חָזָק!
גִּיל חוֹזֵר אֶל אֵלִי. „כָּעַסְתִּי, כִּי הַמִּגְדָּל נָפַל,“ הוּא אוֹמֵר. „סְלִיחָה שֶׁרָקַעְתִּי.“ אֵלִי מְחַיֵּךְ וּמְהַנְהֵן.
★בּוֹא נִבְנֶה יַחַד.
עוֹד נְשִׁימָה, וְעוֹד אַחַת. הַבָּלוֹן שֶׁבַּבֶּטֶן קָטָן, קָטָן. הָאֹדֶם עַל הַפָּנִים שֶׁל גִּיל מִתְבַּהֵר, וְהָאֶגְרוֹפִים נִפְתָּחִים.
★נוֹשְׁמִים עָמֹק, לְאַט.
דִּינָה קָמָה וְהוֹלֶכֶת, וְגִיל נִשְׁאָר עִם שׁוּשׁ. הוּא שָׂם יָד עַל הַבֶּטֶן וְנוֹשֵׁם: אֲוִיר פְּנִימָה דֶּרֶךְ הָאַף, וְהַחוּצָה דֶּרֶךְ הַפֶּה, כְּמוֹ שֶׁמְּכַבִּים נֵר.
★נוֹשְׁמִים עָמֹק, לְאַט.
בַּפִּנָּה יוֹשֶׁבֶת שׁוּשׁ, בְּשֶׁקֶט. דִּינָה מִתְיַשֶּׁבֶת לְיַד גִּיל, לֹא קָרוֹב מִדַּי. „כְּשֶׁאֲנִי כּוֹעֶסֶת, אֲנִי נוֹשֶׁמֶת,“ הִיא אוֹמֶרֶת, וְנוֹשֶׁמֶת עָמֹק.
★נוֹשְׁמִים עָמֹק, לְאַט.
הַכַּעַס גָּדֵל עוֹד וְעוֹד, וְגִיל אָדֹם כֻּלּוֹ. „לֹא רוֹצֶה לְדַבֵּר!“ הוּא אוֹמֵר, וְהוֹלֵךְ לַפִּנָּה הַשְּׁקֵטָה, רָחוֹק מֵהַקֻּבִּיּוֹת.
★הַכַּעַס גָּדוֹל מִדַּי!
אֵלִי אוֹמֵר: „אוֹי, סְלִיחָה!“ אֲבָל הַכַּעַס שֶׁל גִּיל גָּדֵל כְּמוֹ בָּלוֹן בַּבֶּטֶן. הַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ נִסְגָּרוֹת לְאֶגְרוֹפִים, וְהָרֶגֶל רוֹקַעַת עַל הָרִצְפָּה.
★אֲנִי כּוֹעֵס!
הַקֻּבִּיּוֹת מִתְפַּזְּרוֹת עַל הָרִצְפָּה. גִּיל לֹא זָז. הוּא מַרְגִּישׁ חֹם בַּבֶּטֶן, כְּמוֹ תֵּה חַם, וְהַפָּנִים שֶׁלּוֹ מַתְחִילוֹת לְהַאֲדִים.
★חַם לִי בַּבֶּטֶן!
אֵלִי רוֹצֶה לַעֲזֹר. הוּא מוֹשִׁיט קֻבִּיָּה גְּדוֹלָה, וְהָאָזְנַיִם הָרְחָבוֹת שֶׁלּוֹ נוֹגְעוֹת בַּמִּגְדָּל. הַמִּגְדָּל מִתְנַדְנֵד... וְנוֹפֵל!
★בּוּם־רַךְ! הוּא נָפַל!
טַל מַגִּישָׁה לוֹ עוֹד קֻבִּיָּה, וְגִיל מַנִּיחַ אוֹתָהּ בַּפִּסְגָּה. הַמִּגְדָּל מִתְנַדְנֵד קְצָת. „עוֹד אַחַת,“ הוּא אוֹמֵר, „וְזֶה גָּמוּר!“
★עוֹד אַחַת!
בַּגַּן גִּיל בּוֹנֶה מִגְדָּל מִקֻּבִּיּוֹת קֶצֶף גְּדוֹלוֹת וְרַכּוֹת. הַמִּגְדָּל כְּבָר גָּבוֹהַּ כְּמוֹ גִּיל, וְהוּא מְחַיֵּךְ מֵאֹזֶן לְאֹזֶן.
★הַמִּגְדָּל שֶׁלִּי!

לִפְנֵי שֶׁקּוֹרְאִים
קוֹרְאִים יַחַד אֶת הַמִּלִּים הַחֲדָשׁוֹת:
כַּעַס אָדֹם
גִּיל