נוי הקיפודה מרגישה קטנה ושקטה במסיבת החנוכה בגן. כשהחדר מתחשך ואלי מפחד, האור הקטן שלה הוא הראשון בשורה.
נִפָּגֵשׁ בַּסִּפְרוֹן הַבָּא!

עַכְשָׁו תּוֹרְכֶם!
• בּוֹאוּ נִסְפֹּר כַּמָּה אוֹרוֹת קְטַנִּים יֵשׁ עַל הַסַּפְסָל.
• הָעֶרֶב, בַּחֲנֻכָּה, שְׁבוּ רָחוֹק מִן הַנֵּרוֹת וְהִסְתַּכְּלוּ בָּאוֹר שֶׁלָּהֶם.
פינת ההורה
גם מי שקטן יכול להאיר.
שלוש שאלות לשיחה
- מה הרגישה נוי כשכולם קיבלו תפקיד גדול?
- מה עשתה נוי כשאלי פחד בחושך?
- מתי אתם עשיתם משהו קטן שעזר למישהו?
רעיון לבית
מכבים את האור בחדר לכמה דקות ומדליקים נר חשמלי קטן אחד בלבד. כל אחד מהמשפחה מוסיף נר חשמלי משלו, עד שיש שורה. אש אמיתית מדליק ומחזיק רק מבוגר, הרחק מהילדים.
משפט לשבוע: גם קטן מאיר.


מָה לָמַדְנוּ?
גַּם מִי שֶׁקָּטָן יָכוֹל לְהָאִיר.
מְחַלְּקִים אֶת הַסֻּפְגָּנִיּוֹת, וְהָאוֹרוֹת הַקְּטַנִּים מְנַצְנְצִים לְיַד הַנֵּרוֹת הַגְּדוֹלִים. נוֹי יוֹשֶׁבֶת בְּאֶמְצַע הַשּׁוּרָה, מְחַיֶּכֶת, וְאוֹמֶרֶת:
★גַּם אֲנִי מְאִירָה!
הַחֶדֶר שָׁקֵט. נוֹי שָׁרָה שִׁיר חֲנֻכָּה, בְּקוֹל קָטָן וְצָלוּל. הַפַּעַם שׁוֹמְעִים כָּל מִלָּה, וְטַל מַצְטָרֶפֶת, וְאַחֲרֶיהָ כֻּלָּם.
★קוֹל קָטָן, שִׁיר גָּדוֹל.
דִּינָה, שֶׁעוֹמֶדֶת לְיַד הַחֲנֻכִּיָּה, מִסְתַּכֶּלֶת אֲחוֹרָה. עַל הַסַּפְסָל שׁוּרָה שֶׁל אוֹרוֹת קְטַנִּים. „מִי הִתְחִיל אֶת הַשּׁוּרָה?“ הִיא שׁוֹאֶלֶת. כֻּלָּם מַצְבִּיעִים עַל נוֹי.
★נוֹי הִתְחִילָה!
נוֹי מַנִּיחָה אֶת הַנֵּר עַל הַסַּפְסָל הַנָּמוּךְ. טַל שָׂמָה אֶת שֶׁלָּהּ לְיָדוֹ, אַחֲרֶיהָ גִּיל, וְאַחֲרָיו אֵלִי. עוֹד אוֹר וְעוֹד אוֹר.
★גַּם קָטָן מֵאִיר.
אֵלִי רוֹאֶה אֶת הַפָּנִים שֶׁל נוֹי וְאֶת הַשָּׁטִיחַ. הוּא מִתְקָרֵב וְיוֹשֵׁב לְיָדָהּ. „הַנֵּר הַקָּטָן שֶׁלָּךְ מֵאִיר!“ הוּא אוֹמֵר וּמְחַיֵּךְ.
★גַּם קָטָן מֵאִיר.
נוֹי שׁוֹמַעַת. הִיא מוֹצִיאָה אֶת הַנֵּר הַקָּטָן שֶׁלָּהּ, נוֹשֶׁמֶת עָמֹק, וְלוֹחֶצֶת. אוֹר רַךְ מִתְפַּשֵּׁט בַּפִּנָּה.
★נוֹי לוֹחֶצֶת. אוֹר!
דִּינָה מְכַבָּה אֶת הָאוֹרוֹת בַּחֶדֶר, כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַנֵּרוֹת. הַפִּנָּה שֶׁל הַשָּׁטִיחַ חֲשׁוּכָה. אֵלִי מְגַלְגֵּל אֶת הַחֵדֶק וְלוֹחֵשׁ: „אֲנִי לֹא רוֹאֶה כְּלוּם.“
★חֹשֶׁךְ בַּפִּנָּה.
כֻּלָּם שָׁרִים שִׁיר חֲנֻכָּה. טַל שָׁרָה הֲכִי חָזָק. נוֹי שָׁרָה בְּלַחַשׁ, אֲבָל קוֹלָהּ נֶעֱלָם בֵּין הַקּוֹלוֹת.
★אַף אֶחָד לֹא שׁוֹמֵעַ.
הָעֶרֶב יוֹרֵד. הַיְּלָדִים יוֹשְׁבִים עַל הַשָּׁטִיחַ, רָחוֹק מֵהַשֻּׁלְחָן הַגָּבוֹהַּ. רַק דִּינָה מַדְלִיקָה אֶת הַשַּׁמָּשׁ וְאֶת הַנֵּר הָרִאשׁוֹן. נוֹי מַחְבִּיאָה אֶת הַנֵּר שֶׁלָּהּ מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב.
★אֲנִי מַסְתִּירָה אוֹתוֹ.
דִּינָה מְחַלֶּקֶת לְכָל יֶלֶד נֵר חַשְׁמַלִּי בְּכוֹס נְיָר, בְּלִי אֵשׁ. הַיְּלָדִים שָׂמִים אוֹתוֹ בַּתִּיק. נוֹי מַחְזִיקָה אֶת שֶׁלָּהּ וּמִסְתַּכֶּלֶת: כָּל כָּךְ קָטָן.
★גַּם קָטָן מֵאִיר?
הַגַּנֶּנֶת דִּינָה אוֹמֶרֶת: „לְכָל יֶלֶד יֵשׁ תַּפְקִיד בַּמְּסִבָּה!“ גִּיל מְחַלֵּק סֻפְגָּנִיּוֹת, טַל מוֹבִילָה אֶת הַשִּׁיר. נוֹי לוֹחֶשֶׁת: „וַאֲנִי?“
★אֲנִי קְטַנָּה.
בַּגַּן מְכִינִים מְסִבַּת חֲנֻכָּה. גִּיל מְסַדֵּר סֻפְגָּנִיּוֹת עַל מַגָּשׁ, טַל שָׁרָה בְּקוֹל רָם, וְאֵלִי תּוֹלֶה שַׁרְשֶׁרֶת נֵרוֹת מִנְּיָר. וְנוֹי עוֹמֶדֶת בַּצַּד וּמִסְתַּכֶּלֶת.
★חַג חֲנֻכָּה שָׂמֵחַ!

לִפְנֵי שֶׁקּוֹרְאִים
קוֹרְאִים יַחַד אֶת הַמִּלִּים הַחֲדָשׁוֹת:
הַנֵּר הַקָּטָן
נוֹי