אלי ואבא הופכים צללים מפחידים לחיות מצחיקות.
נִפָּגֵשׁ בַּסִּפְרוֹן הַבָּא!

עַכְשָׁו תּוֹרְכֶם!
• בּוֹאוּ נַעֲשֶׂה צֵל שֶׁל צִפּוֹר עַל הַקִּיר.
• הַלַּיְלָה, כְּשֶׁקְּצָת מַפְחִיד, אוֹמְרִים: זֶה רַק צֵל.
פינת ההורה
מותר לפחד בלילה. כשמדליקים אור קטן ומסתכלים, הצל הוא סתם משהו מהחדר, ואפשר גם לשחק איתו.
שלוש שאלות לשיחה
- מה אלי עשה כשפחד? ומה אבא אמר לו?
- איזה צעד עשה אלי בעצמו?
- איזה צל אתם יכולים להפוך לחיה מצחיקה?
רעיון לבית
משחק צלליות לפני השינה: מדליקים מנורת שולחן קטנה או פנס יד, ובלי להדליק אור גדול מכוונים אותו על קיר ריק. עושים בידיים ציפור, ארנב או פיל, ומחליפים תורות. בסוף מכבים ומשאירים אור לילה קטן.
משפט לשבוע: זה רק צל.


מָה לָמַדְנוּ?
מֻתָּר לְפַחֵד. אוֹר קָטָן עוֹזֵר לִרְאוֹת מָה בֶּאֱמֶת בַּחֶדֶר.
הָעֵינַיִם שֶׁל אֵלִי נִסְגָּרוֹת. הַצֵּל הַגָּדוֹל עַל הַקִּיר הוּא רַק הַמְּעִיל שֶׁעַל הַכִּסֵּא. אַבָּא מְנַשֵּׁק אֶת אֵלִי וְיוֹצֵא, וְאֵלִי מִתְכַּרְבֵּל וְלוֹחֵשׁ:
★זֶה הַצֵּל שֶׁלִּי.
אַבָּא מְכַבֶּה אֶת הַמְּנוֹרָה וּמַשְׁאִיר אֶת אוֹר הַלַּיְלָה הַקָּטָן. אֵלִי מֵרִים יָד אַחֲרוֹנָה, וְהַפִּיל הַקָּטָן עַל הַקִּיר מְנַפְנֵף לוֹ לְשָׁלוֹם.
★לַיְלָה טוֹב, פִּיל.
אַבָּא צוֹחֵק. הַצִּפּוֹר שֶׁלּוֹ וְהַפִּיל שֶׁל אֵלִי רוֹקְדִים יַחַד עַל הַקִּיר, עַד שֶׁהַפִּיל מִתְעַטֵּשׁ — אָ־צִ׳י! — וְהַצִּפּוֹר מִתְעוֹפֶפֶת.
★זֶה רַק צֵל.
אֵלִי נוֹשֵׁם עָמֹק. הוּא מְנַסֶּה שׁוּב, לְאַט: אֶצְבַּע לְמַעְלָה, אֶצְבַּע לְמַטָּה, וְהַיָּד זָזָה... וְעַל הַקִּיר צוֹמֵחַ פִּיל קָטָן עִם אָזְנַיִם גְּדוֹלוֹת!
★זֶה פִּיל! זֶה אֲנִי!
אֵלִי מֵרִים יָד לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה וּמְנַסֶּה. עַל הַקִּיר יוֹצֵא גּוּשׁ עָגֹל, בְּלִי אָזְנַיִם וּבְלִי כְּלוּם. אַבָּא לֹא מְתַקֵּן. הוּא רַק מַמְתִּין.
★יוֹצֵא לִי גּוּשׁ.
אַבָּא מֵרִים יָד לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה. עַל הַקִּיר מוֹפִיעַ צֵל שֶׁל צִפּוֹר! הִיא מְנַפְנֶפֶת בַּכְּנָפַיִם. „צִיף־צִיף,“ אוֹמֵר אַבָּא.
★צִיף־צִיף! צִפּוֹר!
עַל הַמַּדָּף עוֹמֵד צֶמַח עִם עָלִים גְּדוֹלִים. הַצֵּל שֶׁלּוֹ עַל הַקִּיר נִרְאֶה כְּמוֹ זְרוֹעוֹת. אֵלִי נוֹגֵעַ בֶּעָלֶה, וְלוֹחֵשׁ:
★זֶה רַק צֵל.
עַל הַקִּיר צֵל עִם זְרוֹעוֹת אֲרֻכּוֹת! אֵלִי נִשְׁאָר רֶגַע בְּלִי לָזוּז. אַחַר כָּךְ הוּא קָם לְבַד וְהוֹלֵךְ אֶל הַמַּדָּף.
★אֲנִי בּוֹדֵק.
אַבָּא מַדְלִיק מְנוֹרָה קְטַנָּה עַל הַשֻּׁלְחָן. הַצֵּל הַגָּדוֹל הוּא הַמְּעִיל הַתָּלוּי עַל הַכִּסֵּא. אֵלִי מוֹרִיד אֶת הַשְּׂמִיכָה, קְצָת.
★זֶה רַק צֵל.
אַבָּא בָּא וְיוֹשֵׁב עַל קְצֵה הַמִּטָּה. „מֻתָּר לְפַחֵד,“ הוּא אוֹמֵר בְּשֶׁקֶט. „אֲנִי פֹּה.“
★אַבָּא פֹּה.
אֵלִי מַסְתִּיר אֶת הַפָּנִים מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה. הַצֵּל נִרְאֶה גָּדוֹל מֵאוֹד, וְהַלֵּב דּוֹפֵק מַהֵר. הוּא קוֹרֵא בְּקוֹל קָטָן:
★אַבָּא? אֲנִי פּוֹחֵד.
הַלַּיְלָה אֵלִי שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה, וְהַחֶדֶר שָׁקֵט. עַל הַקִּיר, לְיַד הַדֶּלֶת, יֵשׁ צֵל גָּדוֹל וּמוּזָר.
★הַכֹּל שָׁקֵט.

לִפְנֵי שֶׁקּוֹרְאִים
קוֹרְאִים יַחַד אֶת הַמִּלִּים הַחֲדָשׁוֹת:
פַּחַד בַּלַּיְלָה
אֵלִי וְאַבָּא