גיל רץ למגלשה ודורך בטעות על טירת החול של נוי. הוא צועק סליחה ורץ הלאה, אבל נוי עדיין עצובה. מה עושים עכשיו?
נִפָּגֵשׁ בַּסִּפְרוֹן הַבָּא!

עַכְשָׁו תּוֹרְכֶם!
• בּוֹאוּ נִסְפֹּר כַּמָּה מִגְדָּלִים יֵשׁ בַּטִּירָה שֶׁל נוֹי.
• מָחָר, אִם מַפִּילִים מִשֶּׁהוּ שֶׁל חָבֵר, אוֹמְרִים: סְלִיחָה. וּמָה עַכְשָׁו?
פינת ההורה
סליחה היא התחלה, ותיקון הוא ההמשך. מסתכלים על החבר, שואלים, ועוזרים לתקן.
שלוש שאלות לשיחה
- מה קרה לטירה של נוי? ומה גיל עשה מיד אחרי זה?
- מה עזר לגיל להבין מה נוי צריכה?
- פעם פגעת בחבר בלי כוונה? מה אפשר היה לעשות אחרי שאמרת סליחה?
רעיון לבית
משחק בניית טירה מכריות או מקוביות רכות גדולות. ההורה "מפיל" בטעות מגדל של הילד, אומר סליחה, מסתכל לילד בפנים ושואל: "ומה עכשיו?". הילד מנחה איך לתקן, ומתחלפים.
משפט לשבוע: סליחה. ומה עכשיו?


מָה לָמַדְנוּ?
סְלִיחָה הִיא הַתְחָלָה, וְתִקּוּן הוּא הַהֶמְשֵׁךְ.
אַחַר כָּךְ גִּיל רָץ לַמַּגְלֵשָׁה, סָבִיב הָאַרְגָּז, לֹא דֶּרֶךְ הַטִּירָה. הוּא מִסְתַּכֵּל אֲחוֹרָה, וְנוֹי מְנַפְנֶפֶת. גִּיל צוֹחֵק וְקוֹרֵא:
★סְלִיחָה, וְעַכְשָׁו מְתַקְּנִים!
נוֹי מַשְׁאִירָה לְגִיל לַעֲשׂוֹת אֶת הַחַלּוֹן. הוּא לוֹחֵץ בִּזְהִירוּת בְּאֶצְבַּע גְּדוֹלָה, וְהַחוֹר הֶעָגֹל נִפְתָּח. נוֹי מִתְחַיֶּכֶת, וְהַקּוֹצִים שֶׁלָּהּ עוֹמְדִים שׁוּב.
★הַחַלּוֹן הֶעָגֹל!
גִּיל מֵבִיא חוֹל וְנוֹי מְעַצֶּבֶת מִגְדָּל, וְעוֹד מִגְדָּל. אַחֲרֵי כָּל מִגְדָּל גִּיל שׁוֹאֵל שׁוּב אֶת אוֹתָהּ שְׁאֵלָה:
★סְלִיחָה. וּמָה עַכְשָׁו?
נוֹי נוֹשֶׁמֶת. „הַמִּגְדָּל שֶׁבָּאֶמְצַע הוּא הֲכִי יָפֶה,“ הִיא אוֹמֶרֶת. „יֵשׁ לוֹ חַלּוֹן עָגֹל.“ גִּיל מַקְשִׁיב. „אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר?“
★תָּבִיא לִי חוֹל. לְאַט.
גִּיל קָם וְהוֹלֵךְ, לֹא רָץ. הוּא מִתְיַשֵּׁב לְיַד נוֹי וּמִסְתַּכֵּל בַּפָּנִים שֶׁלָּהּ. הַפַּעַם הוּא מַמְתִּין, וְשׁוֹאֵל בְּשֶׁקֶט:
★סְלִיחָה. וּמָה עַכְשָׁו?
גִּיל יוֹשֵׁב לְבַד עַל קֶצֶה הָאַרְגָּז, בְּלִי לָרוּץ. הַגַּנֶּנֶת דִּינָה מַרְכִּינָה אֶת צַוָּארָהּ הָאָרֹךְ אֶל גִּיל, וְשׁוֹאֶלֶת בְּשֶׁקֶט:
★וּמָה עַכְשָׁו?
נוֹי מִסְתַּכֶּלֶת בַּגּוּשׁ, וְאַחַר כָּךְ מַפְנָה אֶת הַגַּב. גִּיל מַרְגִּישׁ שֶׁהָאָזְנַיִם שֶׁלּוֹ יוֹרְדוֹת. הוּא אוֹמֵר סְלִיחָה, הוּא מְתַקֵּן, וְזֶה עֲדַיִן לֹא טוֹב.
★זֶה לֹא הַמִּגְדָּל שֶׁלִּי.
גִּיל חוֹזֵר בְּמֶרֶץ. „אֲנִי מְתַקֵּן!“ הוּא אוֹמֵר, וְדוֹחֵס חוֹל, מַהֵר וּמַהֵר, בִּשְׁתֵּי יָדַיִם. הַטִּירָה נִהְיֵית גּוּשׁ גָּדוֹל וְעָקֹם.
★תִּקַּנְתִּי! מַהֵר!
נוֹי מִסְתַּכֶּלֶת עַל הַחוֹל. הַקּוֹצִים שֶׁלָּהּ יוֹרְדִים, אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי. גִּיל כְּבָר בְּרֹאשׁ הַמַּגְלֵשָׁה, וְלֹא רוֹאֶה.
★הַמִּגְדָּל שֶׁלִּי...
הַדֶּרֶךְ לַמַּגְלֵשָׁה עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ אַרְגַּז הַחוֹל. גִּיל רָץ וְרָץ, וּ... פּוּף! הַמִּגְדָּל הָאֶמְצָעִי נוֹפֵל. „סְלִיחָה!“ קוֹרֵא גִּיל, וְלֹא עוֹצֵר.
★אוֹי! סְלִיחָה!
גִּיל רָץ אֶל הַמַּגְלֵשָׁה, זוּם! הוּא כִּמְעַט מִתְנַגֵּשׁ בְּטַל. „סְלִיחָה!“ הוּא צוֹעֵק, וּכְבָר רָחוֹק, אֲפִלּוּ בְּלִי לְהַסְתַּכֵּל.
★זוּם־זוּם! סְלִיחָה!
בַּחֲצַר הַגַּן, בְּתוֹךְ אַרְגַּז הַחוֹל, נוֹי בּוֹנָה טִירָה גְּדוֹלָה עִם שְׁלוֹשָׁה מִגְדָּלִים. הִיא מְטַפַּחַת אֶת הַחוֹל בְּיָדֶיהָ, לְאַט, וּמִסְתַּכֶּלֶת בְּגַאֲוָה.
★טִירָה גְּדוֹלָה!

לִפְנֵי שֶׁקּוֹרְאִים
קוֹרְאִים יַחַד אֶת הַמִּלִּים הַחֲדָשׁוֹת:
סְלִיחָה
גִּיל