גיל רץ למגלשה ודורך בטעות על טירת החול של נוי. הוא צועק סליחה ורץ הלאה, אבל נוי עדיין עצובה. מה עושים עכשיו?

נִפָּגֵשׁ בַּסִּפְרוֹן הַבָּא!

עַכְשָׁו תּוֹרְכֶם!

• בּוֹאוּ נִסְפֹּר כַּמָּה מִגְדָּלִים יֵשׁ בַּטִּירָה שֶׁל נוֹי.

• מָחָר, אִם מַפִּילִים מִשֶּׁהוּ שֶׁל חָבֵר, אוֹמְרִים: סְלִיחָה. וּמָה עַכְשָׁו?

פינת ההורה

סליחה היא התחלה, ותיקון הוא ההמשך. מסתכלים על החבר, שואלים, ועוזרים לתקן.

שלוש שאלות לשיחה

  1. מה קרה לטירה של נוי? ומה גיל עשה מיד אחרי זה?
  2. מה עזר לגיל להבין מה נוי צריכה?
  3. פעם פגעת בחבר בלי כוונה? מה אפשר היה לעשות אחרי שאמרת סליחה?

רעיון לבית

משחק בניית טירה מכריות או מקוביות רכות גדולות. ההורה "מפיל" בטעות מגדל של הילד, אומר סליחה, מסתכל לילד בפנים ושואל: "ומה עכשיו?". הילד מנחה איך לתקן, ומתחלפים.

טיפ: כשהילד אומר "סליחה" מהר וממשיך לרוץ, אפשר לעצור איתו לרגע ולשאול: "איך נראה לך שהוא מרגיש?". עדיף לשאול ולחכות לתשובה, ולא לבקש ממנו להתנצל שוב.

משפט לשבוע: סליחה. ומה עכשיו?

מָה לָמַדְנוּ?

סְלִיחָה הִיא הַתְחָלָה, וְתִקּוּן הוּא הַהֶמְשֵׁךְ.

גיל רץ על השביל סביב ארגז החול, מעבר לטירה השלמה, ומסתכל אחורה בחיוך. נוי מנופפת מהטירה.

אַחַר כָּךְ גִּיל רָץ לַמַּגְלֵשָׁה, סָבִיב הָאַרְגָּז, לֹא דֶּרֶךְ הַטִּירָה. הוּא מִסְתַּכֵּל אֲחוֹרָה, וְנוֹי מְנַפְנֶפֶת. גִּיל צוֹחֵק וְקוֹרֵא:

★סְלִיחָה, וְעַכְשָׁו מְתַקְּנִים!

12
גיל לוחץ באצבע ומכין חלון עגול במגדל האמצעי. נוי מחייכת, והקוצים שלה זקופים שוב.

נוֹי מַשְׁאִירָה לְגִיל לַעֲשׂוֹת אֶת הַחַלּוֹן. הוּא לוֹחֵץ בִּזְהִירוּת בְּאֶצְבַּע גְּדוֹלָה, וְהַחוֹר הֶעָגֹל נִפְתָּח. נוֹי מִתְחַיֶּכֶת, וְהַקּוֹצִים שֶׁלָּהּ עוֹמְדִים שׁוּב.

★הַחַלּוֹן הֶעָגֹל!

11
גיל מגיש חול בידיים גדולות, בעדינות, ונוי מעצבת מהחול מגדל. שני מגדלים כבר עומדים והשלישי בבנייה.

גִּיל מֵבִיא חוֹל וְנוֹי מְעַצֶּבֶת מִגְדָּל, וְעוֹד מִגְדָּל. אַחֲרֵי כָּל מִגְדָּל גִּיל שׁוֹאֵל שׁוּב אֶת אוֹתָהּ שְׁאֵלָה:

★סְלִיחָה. וּמָה עַכְשָׁו?

10
נוי מצביעה על הגוש ומסבירה, גיל מקשיב בראש מוטה וידיים פתוחות. שניהם יושבים בארגז החול.

נוֹי נוֹשֶׁמֶת. „הַמִּגְדָּל שֶׁבָּאֶמְצַע הוּא הֲכִי יָפֶה,“ הִיא אוֹמֶרֶת. „יֵשׁ לוֹ חַלּוֹן עָגֹל.“ גִּיל מַקְשִׁיב. „אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר?“

★תָּבִיא לִי חוֹל. לְאַט.

9
רגע השינוי: גיל מתיישב ליד נוי בגובה העיניים שלה, מסתכל בפניה ומחכה. הקוצים של נוי מתחילים להתרומם קצת.

גִּיל קָם וְהוֹלֵךְ, לֹא רָץ. הוּא מִתְיַשֵּׁב לְיַד נוֹי וּמִסְתַּכֵּל בַּפָּנִים שֶׁלָּהּ. הַפַּעַם הוּא מַמְתִּין, וְשׁוֹאֵל בְּשֶׁקֶט:

★סְלִיחָה. וּמָה עַכְשָׁו?

8
עמוד שקט. גיל יושב לבד על קצה ארגז החול, והגננת דינה הג'ירפה מרכינה את צווארה הארוך אליו ושואלת בשקט. נוי רחוקה ברקע.

גִּיל יוֹשֵׁב לְבַד עַל קֶצֶה הָאַרְגָּז, בְּלִי לָרוּץ. הַגַּנֶּנֶת דִּינָה מַרְכִּינָה אֶת צַוָּארָהּ הָאָרֹךְ אֶל גִּיל, וְשׁוֹאֶלֶת בְּשֶׁקֶט:

★וּמָה עַכְשָׁו?

7
נוי יושבת עם הגב לגיל. גיל עומד מאחוריה, האוזניים שלו שחוחות, ידיו מלאות חול.

נוֹי מִסְתַּכֶּלֶת בַּגּוּשׁ, וְאַחַר כָּךְ מַפְנָה אֶת הַגַּב. גִּיל מַרְגִּישׁ שֶׁהָאָזְנַיִם שֶׁלּוֹ יוֹרְדוֹת. הוּא אוֹמֵר סְלִיחָה, הוּא מְתַקֵּן, וְזֶה עֲדַיִן לֹא טוֹב.

★זֶה לֹא הַמִּגְדָּל שֶׁלִּי.

6
גיל חוזר לארגז, דוחס חול בשתי ידיו במהירות. הטירה נעשית גוש גדול ועקום בלי מגדלים. נוי מסתכלת בצד, שקטה.

גִּיל חוֹזֵר בְּמֶרֶץ. „אֲנִי מְתַקֵּן!“ הוּא אוֹמֵר, וְדוֹחֵס חוֹל, מַהֵר וּמַהֵר, בִּשְׁתֵּי יָדַיִם. הַטִּירָה נִהְיֵית גּוּשׁ גָּדוֹל וְעָקֹם.

★תִּקַּנְתִּי! מַהֵר!

5
עמוד שקט. נוי יושבת ליד ערימת החול, הקוצים שלה שחוחים והפנים עצובות. ברקע רחוק גיל בראש המגלשה, קטן.

נוֹי מִסְתַּכֶּלֶת עַל הַחוֹל. הַקּוֹצִים שֶׁלָּהּ יוֹרְדִים, אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי. גִּיל כְּבָר בְּרֹאשׁ הַמַּגְלֵשָׁה, וְלֹא רוֹאֶה.

★הַמִּגְדָּל שֶׁלִּי...

4
גיל רץ דרך ארגז החול, והמגדל האמצעי של טירת החול מתמוטט לערימה. גיל כבר מעבר לארגז, פונה ללכת, ידיו באוויר.

הַדֶּרֶךְ לַמַּגְלֵשָׁה עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ אַרְגַּז הַחוֹל. גִּיל רָץ וְרָץ, וּ... פּוּף! הַמִּגְדָּל הָאֶמְצָעִי נוֹפֵל. „סְלִיחָה!“ קוֹרֵא גִּיל, וְלֹא עוֹצֵר.

★אוֹי! סְלִיחָה!

3
גיל רץ במהירות על שביל הגן, וטל קופצת הצידה כדי לא להיפגע. גיל לא מסתכל אחורה, ידיו באוויר.

גִּיל רָץ אֶל הַמַּגְלֵשָׁה, זוּם! הוּא כִּמְעַט מִתְנַגֵּשׁ בְּטַל. „סְלִיחָה!“ הוּא צוֹעֵק, וּכְבָר רָחוֹק, אֲפִלּוּ בְּלִי לְהַסְתַּכֵּל.

★זוּם־זוּם! סְלִיחָה!

2
ארגז חול בחצר הגן. נוי יושבת ליד טירת חול גדולה עם שלושה מגדלים, ובאמצעי יש חלון עגול. היא מטפחת את החול בידיים, גאה.

בַּחֲצַר הַגַּן, בְּתוֹךְ אַרְגַּז הַחוֹל, נוֹי בּוֹנָה טִירָה גְּדוֹלָה עִם שְׁלוֹשָׁה מִגְדָּלִים. הִיא מְטַפַּחַת אֶת הַחוֹל בְּיָדֶיהָ, לְאַט, וּמִסְתַּכֶּלֶת בְּגַאֲוָה.

★טִירָה גְּדוֹלָה!

1
קובי

לִפְנֵי שֶׁקּוֹרְאִים

קוֹרְאִים יַחַד אֶת הַמִּלִּים הַחֲדָשׁוֹת:

סְלִיחָהטִירָהחוֹלמִגְדָּללְתַקֵּןלְהַקְשִׁיב
שאלה לפני הסיפורמה עושים כשפוגעים בחבר בלי כוונה?
ההורה קורא הילד קורא
סִפְרוֹנֵי קְרִיאָה · 12

סְלִיחָה

גִּיל

●●○○ שלב 2 · מצטרפים