אלי שותל פול גדול בעציץ בט״ו בשבט, בודק כל יום ושום דבר לא קורה. כשהוא מנסה להאיץ, הכול נהיה גרוע יותר, עד שהוא מבין מה צמח באמת צריך.
נִפָּגֵשׁ בַּסִּפְרוֹן הַבָּא!

עַכְשָׁו תּוֹרְכֶם!
• בּוֹאוּ נִסְפֹּר כַּמָּה פְּעָמִים אֵלִי בָּדַק אֶת הָעָצִיץ.
• כְּשֶׁמְּחַכִּים לְמַשֶּׁהוּ, אוֹמְרִים: עוֹד קְצָת סַבְלָנוּת.
פינת ההורה
דברים טובים גדלים לאט. מה שעוזר להם הוא מעט מים, שמש וזמן, לא למהר.
שלוש שאלות לשיחה
- מה אלי ניסה לעשות כדי שהזרע יצמח מהר? ומה קרה?
- מה אלי הבין שצמח באמת צריך?
- על מה אתם מחכים בבית? איך אפשר לחכות ולשמור על זה?
רעיון לבית
שותלים בבית פול גדול בכוס שקופה עם צמר גפן לח, כמו אלי, ומסמנים כל יום בציור קטן מה קורה. המבוגר מחזיק את הזרעים, והילד רק משקה בכמה טיפות.
משפט לשבוע: עוד קצת סבלנות.


מָה לָמַדְנוּ?
זֶרַע צָרִיךְ מְעַט מַיִם, שֶׁמֶשׁ וְהַרְבֵּה זְמַן.
בְּסוֹף הַיּוֹם דִּינָה מְבִיאָה שְׁתִיל שֶׁל עֵץ. הִיא חוֹפֶרֶת בּוֹר, וְהַיְּלָדִים בִּכְפָּפוֹת מְכַסִּים בַּאֲדָמָה וּמַשְׁקִים בְּמַשְׁפֵּכוֹת קְטַנּוֹת. עֵץ אֶחָד, וְהַרְבֵּה שָׁנִים לְפָנָיו.
★עוֹד הַרְבֵּה סַבְלָנוּת.
גִּיל, נוֹי וְטַל בָּאִים לְהָצִיץ. גִּיל מֵרִים אֶת הַמַּשְׁפֵּכָה: „נַשְׁקֶה הַרְבֵּה, שֶׁיִּגְדַּל מַהֵר!“ אֵלִי מַחֲזִיק לוֹ בַּיָּד וּמְחַיֵּךְ.
★קְצָת, וּמְחַכִּים.
בְּבֹקֶר אֶחָד אֵלִי מַצִּיץ בָּעָצִיץ וְנֶעֱצָר. עָלֶה יָרֹק קָטָן כָּפוּף כְּמוֹ מִטְרִיָּה זָעִירָה. הַנֶּבֶט מְחַפֵּשׂ אֶת הָאוֹר.
★נֶבֶט! הוּא יָרֹק!
הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, גֶּשֶׁם קַל יוֹרֵד, וְהַשֶּׁמֶשׁ חוֹזֶרֶת. כָּל בֹּקֶר אֵלִי מַשְׁקֶה טִפָּה אַחַת וְהוֹלֵךְ לְשַׂחֵק. בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה, בַּשֶּׁקֶט, הַשֹּׁרֶשׁ מַתְחִיל לִגְדֹּל.
★עוֹד קְצָת סַבְלָנוּת.
אֵלִי מַחֲזִיר אֶת הַפּוֹל לָאֲדָמָה בַּעֲדִינוּת, מַעֲבִיר אֶת הָעָצִיץ לַשֶּׁמֶשׁ, וּמַשְׁקֶה בַּמַּשְׁפֵּכָה הַקְּטַנָּה: רַק כַּמָּה טִפּוֹת, וְדַי.
★עוֹד קְצָת סַבְלָנוּת.
דִּינָה מִתְכּוֹפֶפֶת אֵלָיו וְשׁוֹאֶלֶת: „מָה צֶמַח צָרִיךְ כְּדֵי לִגְדֹּל?“ אֵלִי נוֹגֵעַ בַּסַּנְטֵר, חוֹשֵׁב, וְאָז הוּא מִתְיַשֵּׁר.
★מְעַט מַיִם, שֶׁמֶשׁ וּזְמַן.
יוֹם אַחֲרֵי יוֹם אֵלִי יוֹשֵׁב עַל הַסַּפְסָל לְיַד הָעָצִיץ, וְשׁוּם דָּבָר לֹא זָז. הוּא מַנִּיחַ אֶת הַחֶדֶק עַל הַיָּדַיִם וְנוֹשֵׁף.
★זֶה לֹא עוֹבֵד.
בַּבֹּקֶר הַבָּא אֵלִי לֹא מְחַכֶּה. בִּכְפָּפוֹת הוּא מוֹצִיא אֶת הַפּוֹל מֵהָאֲדָמָה כְּדֵי לִרְאוֹת. הַפּוֹל רָטֹב וְשָׁקֵט, וְלֹא זָז.
★מָה קוֹרֶה שָׁם?
אֵלִי חוֹשֵׁב שֶׁאֶפְשָׁר לְזָרֵז אֶת הַזֶּרַע. הוּא מְמַלֵּא אֶת הַמַּשְׁפֵּכָה הַקְּטַנָּה שׁוּב וָשׁוּב, וְהָאֲדָמָה בָּעָצִיץ הוֹפֶכֶת לְבֹץ.
★הַרְבֵּה מַיִם! מַהֵר!
בַּבֹּקֶר אֵלִי רָץ לָעָצִיץ וּמִסְתַּכֵּל. אֲדָמָה, רַק אֲדָמָה. בַּיּוֹם שֶׁאַחֲרָיו הוּא מִסְתַּכֵּל שׁוּב, וְגַם אָז אֲדָמָה.
★עֲדַיִן שׁוּם דָּבָר.
אֵלִי לוֹבֵשׁ כְּפָפוֹת גְּדוֹלוֹת, מַכְנִיס אֶת הַפּוֹל לָאֲדָמָה הָרַכָּה בָּעָצִיץ, וּמְכַסֶּה אוֹתוֹ בַּעֲדִינוּת. דִּינָה מְחַיֶּכֶת: „עַכְשָׁו מְחַכִּים.“
★עוֹד קְצָת סַבְלָנוּת.
הַיּוֹם חַג הָאִילָנוֹת, וּבַחֲצַר הַגַּן שׁוֹתְלִים. דִּינָה מַגִּישָׁה לְאֵלִי פּוֹל אֶחָד גָּדוֹל. „זֶה זֶרַע,“ אוֹמֶרֶת דִּינָה, „וְהוּא יִהְיֶה צֶמַח.“
★זֶרַע אֶחָד גָּדוֹל.

לִפְנֵי שֶׁקּוֹרְאִים
קוֹרְאִים יַחַד אֶת הַמִּלִּים הַחֲדָשׁוֹת:
עֵץ אֶחָד
אֵלִי