אלי שותל פול גדול בעציץ בט״ו בשבט, בודק כל יום ושום דבר לא קורה. כשהוא מנסה להאיץ, הכול נהיה גרוע יותר, עד שהוא מבין מה צמח באמת צריך.

נִפָּגֵשׁ בַּסִּפְרוֹן הַבָּא!

עַכְשָׁו תּוֹרְכֶם!

• בּוֹאוּ נִסְפֹּר כַּמָּה פְּעָמִים אֵלִי בָּדַק אֶת הָעָצִיץ.

• כְּשֶׁמְּחַכִּים לְמַשֶּׁהוּ, אוֹמְרִים: עוֹד קְצָת סַבְלָנוּת.

פינת ההורה

דברים טובים גדלים לאט. מה שעוזר להם הוא מעט מים, שמש וזמן, לא למהר.

שלוש שאלות לשיחה

  1. מה אלי ניסה לעשות כדי שהזרע יצמח מהר? ומה קרה?
  2. מה אלי הבין שצמח באמת צריך?
  3. על מה אתם מחכים בבית? איך אפשר לחכות ולשמור על זה?

רעיון לבית

שותלים בבית פול גדול בכוס שקופה עם צמר גפן לח, כמו אלי, ומסמנים כל יום בציור קטן מה קורה. המבוגר מחזיק את הזרעים, והילד רק משקה בכמה טיפות.

טיפ: כשהילד מחכה ומתקשה, אפשר לומר "קשה לחכות, גם לי" ולהציע משהו לעשות בינתיים. ההורה שמחכה בנחת הוא הדוגמה הכי טובה.

משפט לשבוע: עוד קצת סבלנות.

מָה לָמַדְנוּ?

זֶרַע צָרִיךְ מְעַט מַיִם, שֶׁמֶשׁ וְהַרְבֵּה זְמַן.

שקיעה רכה בחצר הגן. אלי, גיל, נוי וטל בכפפות משקים בעדינות שתיל של עץ שנשתל באדמה. דינה עומדת מאחוריהם ומחייכת.

בְּסוֹף הַיּוֹם דִּינָה מְבִיאָה שְׁתִיל שֶׁל עֵץ. הִיא חוֹפֶרֶת בּוֹר, וְהַיְּלָדִים בִּכְפָּפוֹת מְכַסִּים בַּאֲדָמָה וּמַשְׁקִים בְּמַשְׁפֵּכוֹת קְטַנּוֹת. עֵץ אֶחָד, וְהַרְבֵּה שָׁנִים לְפָנָיו.

★עוֹד הַרְבֵּה סַבְלָנוּת.

12
גיל, נוי וטל מתקרבים לעציץ. גיל מרים משפכה קטנה, ואלי מחייך ומחזיק לו בעדינות את היד.

גִּיל, נוֹי וְטַל בָּאִים לְהָצִיץ. גִּיל מֵרִים אֶת הַמַּשְׁפֵּכָה: „נַשְׁקֶה הַרְבֵּה, שֶׁיִּגְדַּל מַהֵר!“ אֵלִי מַחֲזִיק לוֹ בַּיָּד וּמְחַיֵּךְ.

★קְצָת, וּמְחַכִּים.

11
אלי מרים את החדק בהפתעה. בעציץ נבט ירוק קטן אחד עם שני עלים עגולים.

בְּבֹקֶר אֶחָד אֵלִי מַצִּיץ בָּעָצִיץ וְנֶעֱצָר. עָלֶה יָרֹק קָטָן כָּפוּף כְּמוֹ מִטְרִיָּה זָעִירָה. הַנֶּבֶט מְחַפֵּשׂ אֶת הָאוֹר.

★נֶבֶט! הוּא יָרֹק!

10
העציץ הגדול בשמש וגשם קל. אלי מרוחק קצת משחק ברקע. ליד העציץ שני כוכבי אור של בוקר. אין עדיין נבט.

הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, גֶּשֶׁם קַל יוֹרֵד, וְהַשֶּׁמֶשׁ חוֹזֶרֶת. כָּל בֹּקֶר אֵלִי מַשְׁקֶה טִפָּה אַחַת וְהוֹלֵךְ לְשַׂחֵק. בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה, בַּשֶּׁקֶט, הַשֹּׁרֶשׁ מַתְחִיל לִגְדֹּל.

★עוֹד קְצָת סַבְלָנוּת.

9
אלי משקה בעדינות כמה טיפות מהמשפכה הקטנה על עציץ שעומד בשמש. האדמה רטובה קלות בלבד.

אֵלִי מַחֲזִיר אֶת הַפּוֹל לָאֲדָמָה בַּעֲדִינוּת, מַעֲבִיר אֶת הָעָצִיץ לַשֶּׁמֶשׁ, וּמַשְׁקֶה בַּמַּשְׁפֵּכָה הַקְּטַנָּה: רַק כַּמָּה טִפּוֹת, וְדַי.

★עוֹד קְצָת סַבְלָנוּת.

8
דינה מתכופפת אל אלי ושואלת. אלי נוגע בסנטר עם קצה החדק ועיניו נפקחות: הוא נזכר.

דִּינָה מִתְכּוֹפֶפֶת אֵלָיו וְשׁוֹאֶלֶת: „מָה צֶמַח צָרִיךְ כְּדֵי לִגְדֹּל?“ אֵלִי נוֹגֵעַ בַּסַּנְטֵר, חוֹשֵׁב, וְאָז הוּא מִתְיַשֵּׁר.

★מְעַט מַיִם, שֶׁמֶשׁ וּזְמַן.

7
אלי יושב עצוב על ספסל נמוך ליד העציץ, מניח את החדק על הידיים. השמיים אפורים וגשם דק יורד.

יוֹם אַחֲרֵי יוֹם אֵלִי יוֹשֵׁב עַל הַסַּפְסָל לְיַד הָעָצִיץ, וְשׁוּם דָּבָר לֹא זָז. הוּא מַנִּיחַ אֶת הַחֶדֶק עַל הַיָּדַיִם וְנוֹשֵׁף.

★זֶה לֹא עוֹבֵד.

6
אלי בכפפות מחזיק את הפול הגדול והרטוב מעל העציץ ומסתכל עליו בספק. הפול שקט.

בַּבֹּקֶר הַבָּא אֵלִי לֹא מְחַכֶּה. בִּכְפָּפוֹת הוּא מוֹצִיא אֶת הַפּוֹל מֵהָאֲדָמָה כְּדֵי לִרְאוֹת. הַפּוֹל רָטֹב וְשָׁקֵט, וְלֹא זָז.

★מָה קוֹרֶה שָׁם?

5
אלי שופך מים שוב ושוב מהמשפכה הקטנה. האדמה בעציץ הפכה לבוץ רטוב ומים עולים על שפת העציץ.

אֵלִי חוֹשֵׁב שֶׁאֶפְשָׁר לְזָרֵז אֶת הַזֶּרַע. הוּא מְמַלֵּא אֶת הַמַּשְׁפֵּכָה הַקְּטַנָּה שׁוּב וָשׁוּב, וְהָאֲדָמָה בָּעָצִיץ הוֹפֶכֶת לְבֹץ.

★הַרְבֵּה מַיִם! מַהֵר!

4
אלי רכון מעל העציץ ומציץ בעיניים גדולות. באדמה אין כלום. החדק שלו קרוב מאוד לעציץ.

בַּבֹּקֶר אֵלִי רָץ לָעָצִיץ וּמִסְתַּכֵּל. אֲדָמָה, רַק אֲדָמָה. בַּיּוֹם שֶׁאַחֲרָיו הוּא מִסְתַּכֵּל שׁוּב, וְגַם אָז אֲדָמָה.

★עֲדַיִן שׁוּם דָּבָר.

3
אלי בכפפות גדולות מכסה את הפול באדמה רכה בעציץ גדול. דינה עומדת לידו ומחייכת.

אֵלִי לוֹבֵשׁ כְּפָפוֹת גְּדוֹלוֹת, מַכְנִיס אֶת הַפּוֹל לָאֲדָמָה הָרַכָּה בָּעָצִיץ, וּמְכַסֶּה אוֹתוֹ בַּעֲדִינוּת. דִּינָה מְחַיֶּכֶת: „עַכְשָׁו מְחַכִּים.“

★עוֹד קְצָת סַבְלָנוּת.

2
פינת הגינה של הגן ביום חג. דינה מתכופפת ומגישה לאלי פול אחד גדול על כף היד שלה. אלי מסתכל בעיניים גדולות.

הַיּוֹם חַג הָאִילָנוֹת, וּבַחֲצַר הַגַּן שׁוֹתְלִים. דִּינָה מַגִּישָׁה לְאֵלִי פּוֹל אֶחָד גָּדוֹל. „זֶה זֶרַע,“ אוֹמֶרֶת דִּינָה, „וְהוּא יִהְיֶה צֶמַח.“

★זֶרַע אֶחָד גָּדוֹל.

1
קובי

לִפְנֵי שֶׁקּוֹרְאִים

קוֹרְאִים יַחַד אֶת הַמִּלִּים הַחֲדָשׁוֹת:

זֶרַעשֹׁרֶשׁנֶבֶטמַשְׁפֵּכָהסַבְלָנוּתלְחַכּוֹת
שאלה לפני הסיפורמה אתם עושים כשצריך לחכות?
ההורה קורא הילד קורא
סִפְרוֹנֵי קְרִיאָה · 14

עֵץ אֶחָד

אֵלִי

●●○○ שלב 2 · מצטרפים