במסיבת פורים בגן כולם מחופשים. גיל האריה צוחק בקול רם, אבל נוי שמה לב לדברים הקטנים ושואלת מה הוא באמת מרגיש.
נִפָּגֵשׁ בַּסִּפְרוֹן הַבָּא!

עַכְשָׁו תּוֹרְכֶם!
• בּוֹאוּ נִמְצָא בַּתְּמוּנוֹת מָה רוֹעֵד אֵצֶל גִּיל, הַקּוֹל, הַיָּדַיִם אוֹ הָעֵינַיִם.
• הַיּוֹם הַקְשִׁיבוּ לְחָבֵר וְהִסְתַּכְּלוּ בּוֹ, וְאִם אֶפְשָׁר, שַׁאֲלוּ אוֹתוֹ: מָה שְׁלוֹמְךָ?
פינת ההורה
אפשר להבין מה חבר מרגיש לא רק מהמסכה: מקשיבים לקול, מסתכלים על הגוף ועל העיניים, ושואלים.
שלוש שאלות לשיחה
- מה נוי שמעה, ראתה והבחינה, שהבינה שגיל מפחד?
- מה נוי שאלה את גיל? ומה היא עשתה אחרי שהוא סיפר?
- מתי מישהו שאל אותך מה את/ה מרגיש/ה, ואיך זה היה?
רעיון לבית
משחק "מה מתחת למסכה": מכינים מסכת נייר על מקל, ומשחקים רגש בלי מילים, בקול, בגוף ובעיניים. השני מנחש ושואל "מה מתחת למסכה?", ואז מתחלפים.
משפט לשבוע: מה מתחת למסכה?


מָה לָמַדְנוּ?
אֶפְשָׁר לְהַקְשִׁיב, לְהִסְתַּכֵּל וְלִשְׁאֹל.
בַּשֻּׁלְחָן מְחַלְּקִים מִשְׁלוֹחֵי מָנוֹת: מַנְדָּרִינָה, בָּנָנָה וְעוּגִיָּה גְּדוֹלָה. נוֹי נוֹתֶנֶת אֶחָד לְגִיל. הוּא צוֹחֵק צְחוֹק אֲמִתִּי, וְנוֹי מִסְתַּכֶּלֶת בּוֹ וְאוֹמֶרֶת:
★גִּיל מִתַּחַת לַמַּסֵּכָה!
כֻּלָּם מוֹחֲאִים כַּף. טַל מַרְכִּינָה אֶת הַכֶּתֶר, וְאֵלִי מְנַפְנֵף בַּכְּנָפַיִם. גִּיל מַרְחִיק אֶת הַמַּסֵּכָה, וְאֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הַחִיּוּךְ שֶׁלּוֹ.
★חִיּוּךְ אֲמִתִּי!
דִּינָה קוֹרֵאת בְּשֵׁם גִּיל. הוּא וְנוֹי הוֹלְכִים יַחַד אֶל הַחֲזִית. גִּיל נוֹהֵם נְהִימָה קְטַנָּה, וְעוֹד אַחַת, וְהַנְּהִימָה גְּדֵלָה.
★אַרְ... אַרְרְר! אַרְיֵה!
נוֹי לֹא אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין מַה לִּפְחֹד. הִיא אוֹמֶרֶת: „גַּם אֲנִי פּוֹחֶדֶת, כְּשֶׁכֻּלָּם מִסְתַּכְּלִים. אֶפְשָׁר לָלֶכֶת יַחַד.“
★נֵלֵךְ יַחַד.
גִּיל מוֹרִיד אֶת הַמַּסֵּכָה קְצָת. „אֲנִי פּוֹחֵד,“ הוּא לוֹחֵשׁ. „בַּמִּצְעָד כֻּלָּם יִסְתַּכְּלוּ עָלַי, וַאֲנִי צָרִיךְ לִנְהוֹם לְבַד.“
★אֲנִי פּוֹחֵד.
נוֹי יוֹשֶׁבֶת לְיַד גִּיל. „גִּיל, אֲנִי לֹא רוֹאָה אֶת הַפָּנִים שֶׁלְּךָ,“ הִיא לוֹחֶשֶׁת, וּמַמְתִּינָה, וְלֹא מְמַהֶרֶת.
★מָה מִתַּחַת לַמַּסֵּכָה?
נוֹי מַכִּירָה אֶת זֶה. כְּשֶׁהִיא מִתְכַּדֶּרֶת, גַּם לֹא רוֹאִים מָה בִּפְנִים. הִיא נוֹשֶׁמֶת עָמֹק וְהוֹלֶכֶת אֶל גִּיל, צַעַד אַחַר צַעַד.
★אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.
גִּיל מֵרִים אֶת הַמַּסֵּכָה רֶגַע, כְּדֵי לְנַגֵּב אֶת הָעֵינַיִם. הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ מַבִּיטוֹת עַל הָרִצְפָּה, וְהֵן רְטוּבוֹת. הַמַּסֵּכָה צוֹחֶקֶת, אֲבָל הָעֵינַיִם לֹא.
★מָה מִתַּחַת לַמַּסֵּכָה?
דִּינָה מַכְרִיזָה: „עוֹד מְעַט מִצְעַד תַּחְפּוֹשׂוֹת!“ הַמּוּזִיקָה מַתְחִילָה וְכֻלָּם רוֹקְדִים. גִּיל עוֹמֵד לְיַד הַקִּיר וּמַחֲזִיק אֶת הַמַּקֵּל חָזָק, וְהַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ רוֹעֲדוֹת.
★הוּא לֹא רוֹקֵד.
גִּיל נוֹהֵם וְצוֹחֵק בְּקוֹל רָם מְאוֹד. „הַכֹּל בְּסֵדֶר!“ הוּא אוֹמֵר מַהֵר. נוֹי שׁוֹמַעַת: הַצְּחוֹק שֶׁלּוֹ גָּדוֹל, אֲבָל קְצָת רוֹעֵד.
★מָה מִתַּחַת לַמַּסֵּכָה?
טַל מַלְכָּה עִם כֶּתֶר מִנְּיָר, אֵלִי דְּבוֹרָה עִם כְּנָפַיִם רַכּוֹת, וְגִיל אַרְיֵה. הַמַּסֵּכָה שֶׁלּוֹ גְּדוֹלָה וְרַכָּה, עַל מַקֵּל, עִם חוֹרִים רְחָבִים לָעֵינַיִם.
★גִּיל הָאַרְיֵה!
בַּגַּן מְסִבַּת פּוּרִים! נוֹי לוֹבֶשֶׁת כְּנָפַיִם אֲדֻמּוֹת עִם נְקֻדּוֹת, כְּמוֹ חִפּוּשִׁית. הַיּוֹם כֻּלָּם נִרְאִים אַחֶרֶת, וְנוֹי אוֹהֶבֶת לְהִסְתַּכֵּל.
★פּוּרִים שָׂמֵחַ!

לִפְנֵי שֶׁקּוֹרְאִים
קוֹרְאִים יַחַד אֶת הַמִּלִּים הַחֲדָשׁוֹת:
מָה מִתַּחַת לַמַּסֵּכָה?
נוֹי